הוא כונה "אדריכל אופנה" ואולי לא רק כיוון שבאמת היה אדריכל בהכשרתו, ולא רק בגלל שכל הדברים שלו היו מלכותיים וארכיטקטוניים, אלא אולי גם כי כל מה שהם היו כאילו נוצרו במשך מאות שנים, כמו קלאסיקה עבודות אדריכלות.
נולד בשנת 1944 בלגנאנו, עיירה קטנה ליד מילאנו, הוא החל את דרכו בעיצוב אביזרים, נסע להודו כדי ללמוד אומנות, והודו היא שצוינה לרוב בתרבויות אקזוטיות אחרות באוספיו.
בשנת 1989 הוזמן פרט לעמוד בראש ביתו של כריסטיאן דיור, והוא הפך לאיטלקי הראשון שזכה לתפקיד כה גבוה באחד מבתי האופנה הצרפתיים המרכזיים. שלא כמו רוב המעצבים האיטלקים, הוא תמיד היה ועד הסוף נשאר חביב אמיתי - מבחינת כוח הביטוי ורמת המלאכה. נראה כי לא היה לו עניין רב במגמות הנוכחיות ובתחבולות השיווק של עמיתיו. האוספים של פאר תמיד היו מלאים בפאתוס ודרמה, ואף טרנד אופנתי לא יכול היה להוליך אותו שולל. אפילו המינימליזם של הניינטיז לא עורר את הנאמנות לצורות מונומנטליות וחומרים יקרים. חולצותיו הלבנות המפורסמות יישארו לנצח הדוגמא הגדולה ביותר לסגנון, ושמלות ערב, בדומה לפסלים מבד, יהוו דוגמא לצורה מושלמת. בגדיו לא התאימו להעתיק ובקושי לייצור המוני, ובמובן זה הוא היה איש של תקופה חולפת. מותו הוא סימן לכך שהעידן הזה באמת נגמר.
המשך לקרוא: כיצד לערום
