סקרלט ג'והנסון: "מחמאות כבר לא חשובות לי"

מציאות חדשה מכתיבה פורמטים חדשים של תקשורת. אני יכול לראות את סקרלט דרך זום על מסך המחשב: שיזוף, חיוך מותג, שפתון אלמוגים, מגשר טורקיז בהיר שיתאים לצבע העיניים ועגילי זהב גדולים. היא שיחקה לראשונה את גיבור העל האלמנה השחורה בשנת 2010 ב- Iron Man II. בגמר "הנוקמים" הגיבורה מתה. סרט הבכורה מספר על עברה של נטשה, משפחתה ואויב ותיק, שעשה ממנה חייל-על.

- אני זוכר כשעלה הרעיון של "הנוקמים", חשבתי: מה? התמונה עצמה: השחקנים, שנאספו בתחפושות של גיבורי על בסרט אחד, נראו, הממ … מוזר. והנה אני לפניך כעבור 11 שנים - צוחק ג'והנסון.

התייחס לעצמך בזהירות

- בפעם הראשונה ניסיתי את דמותה של האלמנה השחורה בגיל 24. עכשיו אני בת 36, אני אמא. אני עובד על עצמי הרבה. בהתחלה, דמותה של נטשה הייתה סקסית בהחלט. ומחמאות לכיוונה נשמעו הולמות, כמו "הייתי רוצה את זה". כאילו היא רק דבר יפה. אבל באותה תקופה נדמה היה לי שזו מחמאה אמיתית. כנראה שההערכה העצמית שלי הייתה ברמה שמדדתי את הערך והמראה שלי עם ביטויים כאלה. עכשיו השתניתי, והגיבורה הפכה שונה לגמרי, הביטחון העצמי שלה אינו תלוי במילים יפות. והדור המודרני של הבנות השתנה, הן מתייחסות לעצמן בזהירות רבה יותר. אבל אני לא מתבייש בעבר, להיפך, אני שמח שהפכתי לחלק מההתקדמות הזו.

ואתה יודע מה עוד חשוב למדתי לאורך השנים? אל תהיה אכזר לעצמך. שחקנים, וכנראה לא רק שחקנים, חוטאים בזה. אתה מרגיש שהתפקיד לא מסתדר כמו שאתה מתכוון, ומצב הרוח מיד יורד. אבל ברגע זה, כאשר אתה מתחיל להאשים את עצמך או את הנסיבות מסביב, אתה מגביל בכך את עצמך. לכן, כשאני מבין שאני לא עומד בקצב, אני מסתכל במבט מפוכח מהצד: מה עלי לשנות, מה לא לקחתי בחשבון? אתה מסתכל מזווית אחרת כדי לכלול עתודות חדשות. ומצבים כאלה אינם מרגיזים אותי, אלא להפך, נותנים רגשות רעננים, מאפשרים לי לצמוח.

תחושות חשובות יותר מטריקים

- ניגשתי לירי של "אלמנה שחורה" בכושר הטוב ביותר שלי. זה נהדר שלמעלה מ -10 שנות עבודה, הגוף כבר יצר זיכרון שרירים. לא, כמובן, בגילי, אם אתה נפצע אתה צריך עוד זמן להתאושש. אבל בכל זאת הרגשתי שאני במקומי, לא כמו בשנת 2009.

הרושם העיקרי הוא ירי בנפילה חופשית. לשם כך נאלצתי לברר מהי קפיצת מצנח. יותר קשה ממה שציפיתי, אתגר חדש לעצמי.

העצה הטובה ביותר שמואל ל. ג'קסון נתן לי פעם (שיחק ב"הנוקמים "מאת ניק זעם. - בערך" אנטנה "): אל תבזבז את כל האנרגיה שלך בקרבות. כשהתחלתי לשחק את האלמנה השחורה, ביליתי הרבה זמן באימון גופני, בביצוע פעלולים. כמובן שזה חשוב. אבל הרבה יותר חשוב מאשר לשים את הרגל במקום הנכון בעת מכה הוא לשחק רגשות. ואם אתה מתחיל כל חזרות וכל מחשבה על איך לנחות בצורה מושלמת לאחר נפילה, אז אתה תזלזל במהירות. חבל שסאם לא השמיע לי זאת עוד קודם לכן, ממש בתחילת הדרך.

אז במהלך 10 השנים האחרונות, הפכתי פחות מסוכן מבחינת פעלולים. אבל לעתים קרובות יותר אני לוקח סיכונים במשהו אחר - אני מסכים למשהו חדש, שלא עשיתי בעבר. גם אם זה מפחיד, אני אומר "כן" ואז אני צופה כיצד אירועים מתפתחים.

הבת לא זיהתה על המסך

- הסגר, הו. בחיים שלי לא הייתה לי כל כך הרבה חופשה. אני עובד כמעט 30 שנה, שבעה ימים בשבוע! נראה לי שבמהלך הבידוד שלי גידלתי זקן ארוך, כמו של זקן. בהתחלה התחלתי להמציא לעצמי פעילויות, כמו רבות אחרות.לדוגמה, החלטתי שהגיע הרגע הנכון ללמוד לנגן בגיטרה, כי תכננתי לעשות זאת כבר זמן רב. לקחתי כמה שיעורים, אבל הבהלה ממה שקורה מסביב לא נעלמה. ואז הבנתי שאני בסיטואציה שתמיד לא חששתי ממנה תמיד: מה יקרה לי אם העבודה תסתיים? והתברר שאפשר לחיות בלי המהומה המתמדת מסביב. אני חי. ואז זה נהיה קצת יותר רגוע. וכמובן, בתי עזרה. הבנתי שאני לא יכול לשנות שום דבר לעצמי, אבל בשביל הילד שלי אני יכול פשוט להיות אמא, וזה מה שהיא צריכה יותר מכל עכשיו.

רוז עדיין לא תצפה באלמנה השחורה. לאחרונה ניסיתי להפעיל עבורה את מלחמת הכוכבים, בדקה השנייה אמרה: "אמא, תכבי, אני מפחדת". ניסיתי גם להראות לה בחזרה לעתיד, אך הבנתי שזו הייתה טעות, כי עונו אותי כדי להסביר לילד מהו העבר והעתיד. אז בינתיים קריקטורות משמחות אותה. ובחופשת חג המולד הבת שלי גילתה את הסרט "לבד בבית". תהיתי אם היא מזהה אותי בחלק השלישי, בו כיכבתי בגיל 11? כמובן שלא עשיתי זאת.